'מקום עבירה' עלול להשפיע גם על צדיקים לחטוא

וּבְנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה וָפֶרֶץ וָזָרַח וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בְּאֶרֶץ כְּנַעַן:

כותב רבינו האור החיים הקדוש שלמרות שבני יהודה בוודאי היה להם שורש קדוש וטוב, הגיעו לעבירות חמורות שבסופו של דבר המיתם ה'.

וכותב רבינו הקדוש שהפסוק בעצמו מתייחס לשאלה זאת, וזהו כוונת הפסוק שכתב שהם היו 'בארץ כנען' שהוא מקום טומאה, והמקום השפיע עליהם לרעה.

ובפרשת אחרי כותב רבינו הקדוש באריכות יסוד זה, שמקום שנעשה בו פעם עבירה, נעשה מתועב ומושחת, ויש בכוחו בעתיד להכשיל גם צדיק שיגיע לאותו מקום, שיכשל בעבירה או בהרהור עבירה, מחמת שהמקום נעשה גורם לעבירה.

ובזה מפרש את הפסוק 'כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ' שעצם העובדה שישבתם והתעכבתם בארץ מצרים ושתשבו ותתעכבו בארץ כנען שהם מקומות עבירה, זה עלול לעורר בכם מחשבות ומעשים רעים.

וזה לשון קודשו: אמר 'כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם', פירוש, הגם שישבתם במקום שאנשיה בני זנונים ולא תמנע מכם בחינת החושב לצד ישיבתכם ביניהם כל הזמן ההוא כאומרו 'אשר ישבתם בה' ואין ישיבה אלא עכבה, וזה יסובב תגבורת החפץ בכם, אף על פי כן אנכי מצוה אתכם שתתעצמו לנצח החשק לבל תעשו כמעשיהם. ואמר עוד 'וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה, פירוש, אף על פי שאתם באים למקום אשר שם הרגיעה שידה של בחינת הרע הזה, ונמצא בחינת החושב מתעוררת, אף על פי כן מחייב אני אתכם לבלתי עשות כמעשיהם. עד כאן לשון קודשו.

ובפרשת נח מפרש רבינו הקדוש את הנאמר על דור המבול 'וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקים' שהם הכניסו השחתה וזוהמא לארץ, עד שהפך להיות גורם לעבירה.

[אור החיים ויגש פרק מו פסוק יב, אחרי פרק יח פסוק ג, נח פרק ו פסוק ג]